מדליאן ועד ווהאן, המשפחה הזו בילתה את כל היום ברכבת והגיעה לבית החולים מוקדם למחרת בבוקר. לאחר בחינת מצבו של הילד, האם שאלה אותי את השאלה הבאה:
"עדיין חסרות לה עצמות אצבע?"
באותו רגע הסברתי שמצבו של הילד הוא מקרה של סינדקטיליה, שבו עצמות האצבעות חסרות, אבל זה לא הנושא העיקרי. כבר ציפיתי מה אמא של הילד הולכת להגיד אחר כך.
טרום ניתוח
ודאי, אמו של הילד הביעה חרטה מסוימת ואמרה:
"חשבתי שחסרות לה עצמות אצבעות. אם כן, הייתי משתיל לה את שלי".
אף על פי שדבריה של האם נאמרו כלאחר יד, את המשקל שמאחוריהם אפשר היה לחוש לכולם. מעורר רחמים הם לבם של ההורים, וראיתי הורים רבים כאלה לאורך השנים.
ייעוץ חוץ
הם רצו להשתמש באצבעותיהם, בהונותיהם ובעורם כדי להחליף את חייו השלמים של ילדם, בתקווה לחלוק חלק מהמזל בשם ילדם.
אני מבין היטב את ההורים האלה, אבל הגישה הזו לא מעשית ומיותרת.
מבחינת השתלת רקמות מורכבות, אם זה ייעשה, הילד יצטרך ליטול תרופות מדכאות חיסון לאורך זמן, שתהיה להן השפעה משמעותית על גוף הילד. יתרה מכך, עיוותים בכפות הידיים והרגליים אינם מצבים מסכני חיים, ולכן בדרך כלל לא מומלץ להשתלה. נשתמש בשיטות אחרות כדי לטפל בבעיות הקשורות.
ראשית, שלוש אצבעות; ואז, חמש אצבעות
אצבעות יד שמאל של הילד היו מהודקות, ומלבד האגודל, נראה היה ששאר האצבעות מחוברות זו לזו. המצב היה מורכב, אז בסופו של דבר ביצענו את הפרדת האצבעות המאוחדות בשני שלבים.
צילום רנטגן לפני ניתוח
בשלב הראשון הופרדו שלוש אצבעות, ובשלב השני הופרדו שתי האצבעות הנותרות. כך ניתן היה להפריד בהדרגה את האצבעות של הילד, דבר בעל משמעות מבחינת המראה והתפקוד.
עד למעקב, הילדה הקטנה התאוששה די טוב.
בדיקת המשך
כל חמש האצבעות של יד שמאל היו מופרדות, והאם אמרה שהילד מוכן לתפוס דברים. זה נכון; עם שימוש מוגבר באצבעות, הן יגדלו בהדרגה.
מהתחילה שיש לה רק אגודל ועד לחמש אצבעות, הילדה הקטנה יכולה כעת להושיט את ידה בביטחון לתפוס דברים. תוצאה זו היא התגובה הטובה ביותר של ההורים לאהבה המשפחתית השורשית הזו!